תחשבו על זוג שאתם מכירים. כזה שאצלו כל שיחה יכולה להרגיש כמו זירת קרב. הם יושבים לדבר על מה להכין לארוחת ערב, וכל נושא קטן מיד הופך למאבק כוח, מי צודק, מי שולט, מי “מנצח”. הם לא באמת מדברים אחד עם השני, הם נאבקים, והרגשות האמיתיים נבלעים בתוך תחושת התסכול והכעס. כל ויכוח קטן רק מחזק את ההרגשה שהקשר מלא פערים, ושום דבר לא ישתנה.
לעומתם, תחשבו על זוג אחר. גם אצלם יש אי הסכמות ורגעים של כעס, אבל הבית שלהם הוא לא שדה קרב. הם לא מנסים להכניע, להשפיל או לחפש אשמים, אלא מבינים שהפער הוא חלק טבעי מהקשר. הם לא נבהלים מכך שהם חושבים אחרת.
במקום להפוך כל ויכוח לפיצוץ, הם לומדים לחיות בשלום לצד הפערים. הם יודעים להתווכח על היומיום , מי אוסף את הילדים או שוטף כלים , וגם על נושאים טעונים יותר כמו כסף, חינוך או אינטימיותמתוך כבוד וחברות, ושומרים על החיבור ביניהם חזק ויציב, גם כשהדעות חלוקות.
כל זה הוא בדיוק מה שד”ר ג’ון גוטמן, פסיכולוג, מתמטיקאי ואחד מחוקרי הזוגיות המובילים בעולם, חקר במשך עשרות שנים.
הרעיון של גוטמן הוא מהפכני, הוא עקב אחר זוגות בתחילת דרכם, עוד כשהם מלאי אהבה ותקווה, ולא רק בזמן משבר , כמו שעושים רוב החוקרים. הוא גילה שניתן לנבא אם מערכת יחסים תימשך או תקרוס רק על ידי צפייה קצרה של כ‑15 דקות בשיחה על קונפליקט , לא על מה שהם אומרים אלא על איך הם מביעים רגשות, מביטים אחד בשני ומתקשרים. הנתונים שלו מראים שצפייה כזו יכולה לנבא את עתיד הזוגיות עם דיוק של מעל 90%.
אחת התגליות המרכזיות שלו הייתה זיהוי ארבע דפוסי תגובה שליליים, אותם כינה "ארבעת הפרשים של האפוקליפסה הזוגית". הפרש הראשון הוא ביקורת ,לא תלונה על פעולה מסוימת אלא תקיפה של האישיות , "את תמיד שלילית", "אתה אף פעם לא קשוב" . הפרש השני הוא זלזול , הבא לידי ביטוי בחוסר כבוד, לעג או ציניות.
הפרש השלישי הוא הגנה עצמית, האדם מגן על עצמו במקום להקשיב באמת, ולעיתים אף תוקף בחזרה. והפרש הרביעי הוא נסיגה רגשית ,התנתקות מהשיחה, שתיקה ממושכת או חומת ברזל רגשית. לפעמים זה בא לידי ביטוי בגלגול עיניים או בתנועת ביטול בכף היד .
ככל שהפרשים הללו הופכים לדפוס קבוע בזירת הקרב של הזוגיות, כך גדלים הסיכויים שהקשר יהיה שברירי ופחות יציב.
בתוך עולם הטיפול הזוגי, אנו נוטים לעיתים קרובות להתמקד בשכלול "ארגז הכלים" של בני הזוג. אנו מלמדים אותם להשתמש במשפטי "אני" במקום "אתה", להקשיב ללא קטיעה ולשקף את דברי הצד השני.
אך הניסיון הקליני מלמד כי המהלך המשמעותי ביותר שזוגות עוברים בטיפול מוצלח אינו קשור רק בשיפור הטכניקה, אלא בשינוי עמוק הרבה יותר,
המעבר מתודעה של מאבק כוחות לתודעה של שיח מלב אל לב.
שורש הקושי הזוגי אינו טמון בחוסר יכולת ניסוח.
הבעיה היא שהשיח נתפס, לרוב באופן לא מודע, כזירת קרב שבה יש מנצח ומפסיד.
במרחב כזה, גם המילים המנומסות ביותר ירגישו כמו כלי נשק במסווה. הפתרון האמיתי אינו טמון תמיד בשכלול התקשורת, אלא בבחירה מודעת לשנות את אופי המפגש.
כאשר בני זוג מבינים לעומק שהשיח אינו זירה להוכחת צדק אלא גשר לקרבה, מתרחש קסם, המילים המזמינות, הרכות והנעימות כבר אינן זקוקות למאמץ , הן נובעות מעצמן. ההבנה הזו יעילה ומשפיעה יותר מכל טכניקת תקשורת כזו או אחרת, משום שהיא מטפלת בשורש ולא בסימפטום. הדגש עובר מהניסיון "לנהל" את השיחה, למוכנות "להיות" בתוך השיחה בלב פתוח.
קחו לדוגמא את נועה ויוגב. נועה חוזרת מהעבודה עייפה וקורסת מעומס היום והמשימות הבלתי נגמרות, יוגב שואל בפשטות האם הכינה משהו לארוחת ערב. נועה עונה בתסכול כי "למה רק אני צריכה לעשות הכול בבית הזה!", ויוגב משיב בזלזול וחוסר סבלנות, "ברור.. ואני לא עושה שום דבר?"
כאן הביקורת וההגנה העצמית נכנסים לזירת הקרב עוד לפני שהרגשות האמיתיים נשמעו, והקשר עלול להיחלש. לעומת זאת, אופיר ודנה מוצאים דרך אחרת, אופיר רוצה לדעת האם אפשר להחזיר תשובה להוריו שיגיעו לארוחה בסוף השבוע ודנה מבקשת לדחות את הדיון כי היא עייפה. במקום להיכנס למאבק כוח, אופיר עונה: "אני מבין, בואי נדבר על זה אח"כ" והם ממשיכים בעיסוקיהם. הם מנהלים דיאלוג נעים ,לא זירה ולא קרב, מקום שבו שני הצדדים מרגישים שהם נשמעים ומחוברים.
מחקריו של גוטמן מראים עוד נתון מעניין , כי 69% מהקונפליקטים במערכת היחסים הם "בעיות נצחיות", שגם ככה רוב הסיכויים שלעולם לא ייפתרו.
אי הסכמה היא טבעית ואף בריאה לפעמים, אך הדרך שבה מנהלים את הפערים היא שקובעת את עתיד הקשר. זוגות שמזהים דפוסי זעם, זלזול או נסיגה ומחליפים אותם בתגובות של חיבור, הקשבה ופתיחות ,הם בעלי סיכוי גבוה יותר לשרוד את הקשיים ולבנות מערכת יחסים יציבה.
הרבה פעמים אנחנו שומעים על "שיפור דפוסי תקשורת כפתרון קסם",
אבל לפעמים הריב עצמו אינו הבעיה , אלא איך מנהלים אותו. גם אם הקונפליקטים מלאי פערים ומתסכלים, ניתן ללמוד לזהות את הדפוסים, לתקן אותם בזמן אמת ולתרגל דרכי ריב שמחזקות את הקשר במקום להחליש אותו. בכך כל מאבק יכול להפוך להזדמנות לחיבור אמיתי, וכל ויכוח לגשר שמחבר בין הלבבות.
אהבה אינה רק רגש , היא מיומנות, תרגול והבנה. זוגיות שמצליחה לחיות לצד הקונפליקטים, שמכירה בהם אך לא נשברת תחתיהם, היא זוגיות שמבוססת על חיבור, כבוד ואמון, עם תקווה אמיתית לאהבה מתמשכת.